קורות חיים
אסתר, בת תמר ויצחק, נולדה בעיר טיביליסי (טיפליס) שבאזרביג'אן בתרל"ח (1878).
היא נישאה למרדכי ונולדו להם הבת מרים והבן יצחק, אחרי המהפכה הרוסית ב- 1917 המשפחה ברחה לטורקיה וב- 1923, אחרי דרך יסורים בלבנון, הגיעו לארץ ישראל. מאז שהתאלמנה אסתר גרה עם משפחת בתה מרים בשכונת הבוכרים ועבדה ככובסת. היא היתה ידועה כאישה צדקת למופת ועוזרת לנזקקים, שומרת מצוות שכל חייה בירושלים נהגה ללכת מדי שבת לכותל המערבי.
בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות והופסק בהכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.
ביום הארבעה עשר למערכה, כ"ג באייר תש"ח (01.06.1948), נהרגו בהפגזות העזות בירושלים 13 יהודים. גם אסתר היתה בין ההרוגים, כאשר יצאה מביתה אחרי ששמעה צעקות לעזרה ואז נפגעה מפגז.
אסתר היתה בת 70 במותה, הותירה בן ובת. הובאה לקבורה בבית העלמין הארעי בשיח באדר ולאחר כמה שנים הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.