קורות חיים
פנינה, בת צביה ונפתלי, נולדה בירושלים בתש"ו (1946), והיתה ילדה חמישית אחרי עליזה, שמואל, צפורה ויהושע. המשפחה גרה בשכונת מאה שערים בירושלים.
בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות עד להכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.
ביום האחד עשר למערכה, שבת כ' אייר תש"ח (29.05.1948), הופגזו השכונות היהודיות בכל רחבי העיר ללא הרף. ביום זה נהרגו 17 יהודים, בהם התינוקת פנינה ואימה צביה. אחרי פגיעות במקלט החליטה המשפחה לעבור למקלט יותר בטוח, הבעל נפתלי והילדים הגדולים יותר יצאו ראשונים ורק אחרי שהגיעו בשלום יצאה לדרך צביה והתינוקת בזרועותיה, הן נפגעו מפגז בעברן ברחוב, צביה נהרגה במקום ובתה פנינה נפצעה קשה. בני המשפחה לא ראו אותן והשתיים שכבו ברחוב הריק מאנשים זמן רב עד שעבר שם יהושע, בנה של צביה שבא לחופשה מהצבא, ראה את אימו המתה ולקח את אחותו לבית חולים אך היא מתה בדרך.
פנינה היתה בת שנתיים במותה, הותירה אב וארבעה אחים ואחיות. הובאה לקבורה לצד אימה בבית העלמין הארעי בשיח באדר ולאחר כמה שנים הובאו למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.