סגן משה-יגאל וילק ז"ל

קורות חיים

בן דויד וטובה. נולד ביום ט' באלול תש"ז (25.8.1947) בירושלים. סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בגמנסיה העברית ברחביה. היה חבר תנועת "הצופים", מדריך וראש גדוד בה. כבר בילדותו התבלט בתכונת המנהיגות שלו ובגרות והחלטיות שלא לפי גילו ניכרה בכל הליכותיו. ניחן בבטחון עצמי ובידיעה ברורה של יכולתו.

משהגיע תורו להתגיס באוגוסט 1965 היה טבעי ביותר שהוא יבחר בצנחנות, כי בכך ראה תחום התובע מן האדם אחריות ונכונות של הקרבה. הוא נשלח לקורס קצינים אשר סיים כחניך מצטיין. פקודיו האמינו בו והוא קנה את לבם בחיוך הרחב שהיה נסוך על פניו תמיד. הוא לא עמד על גינוני טכס כי אם מעל להם. ואולי בגלל זאת היו פקודיו ממושמעים מתוך הערכה. היה מסור לחייליו והבין יפה לרוחם והם מצאו בו חבר נערץ.

באמצע שירות החובה פרצה מלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבות הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967) יצא עם מחלקתו לכיבוש תעלות מוצב "עלי מונטר" שבמבואות עזה. תוך חירוף נפש ונכונות הקרבה רץ קדימה בראש חייליו ואומץ לבו ותושייתו מנעו את נפילתם של רבים, אך הוא עצמו נפגע בשל כך. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סגן.

חורשה לזכר ארבעה קצינים שנפלו במלחמת ששת הימים בשם "חורשת הארבעה" ניטעה בהרי ירושלים על ידי הקרן הקיימת - ומשה יגאל אחד מהם. כן נקרא על שמו ועל שם חבריו הצופים שנפלו במלחמה אמפיתיאטרון ובו גלעד לזכרם.

חניכיו הקימו חדר הדרכות לזכרו בשבט "מצדה" ושנו את שם הגדוד וקראו אותו על שמו. הוצא לאור ספר לזכרו הנושא את שמו מלבד הספר הונצח שמו בשבועון של "ידיעות אחרונות" - "שבעה ימים" - במאמר מאת אילן כהן "על שלושה פשעי עזה", במאמר "דקה של צפירה" ב"מעריב לנוער" ועוד.