עוד מעט ושנה חולפת והפצע עוד לא התרפא. אין לתאר במלים ובכתב את הכאב והצער שנשאר בקרבנו.
איך לשכוח את העיניים והצחוק ששימחת את בני הבית. אתה שוכב לך שם במנוחה לעולמים ואת בני הבית השארת עם פצע על הלב שפצע כזה איש לא יכול לרפא. היית בחור חסון ובריא, עליז ושמח. היית בן נאמן ואהוב על כל מכריך וחבריך. איך ננחם את עצמנו ואתה עוד לא בחיים. אהבנוך אחי היקר. היית מלא עוז ואף פעם לא פחדת מפני המוות. גבור ואמיץ.
משה יקירי, חברך והוריך וקרוביך מחפשים אותך ולא מוצאים ולא יודעים למה עזבתנו.
נפלת גבור לוחם על אדמת ירושלים הקדושה. זכרך וזכר חבריך שנפלו למען המולדת לא ימוש מקרבנו. השארת רושם כביר על קרוביך ומוקירך. נלחמת בעד הנצחון אבל לא זכית לזה.
נצחנו. נצחנו. קום והבט מה שנעשה. נצחנו. אבל הוריך לא נצחו. הם עוד שכולים יחד עם הורי חבריך שנפלו, לבושים שחור לאות אבל על אובדן הבחורים החמודים והצעירים שלא יזכו לראות עולם.
אנחנו נמשיך בדרכך עד טיפת דם האחרונה, אבל ננצח וגם נצחנו. אני מזילה דמעות במכתבי האחרון אליך.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים יחד עם כל חבריך שנפלו למען המולדת.
אחותך האהובה עליך
חנה.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח