אלבום תמונות
אכתוב קצת עליך משה, על משה שהלך לבלי שוב. כששמך עולה ממעמקי העבר הקרוב, אך המעורפל והעקוב בדם, נראה אתה כילד קטן ותמים. אינך מתאים לרקע, אינך מתאים לזמן. מול חיות משתוללות עמדת תמים ובטוח. במה בטחת לא אדע, אבל פחד לא ידעת.
מי לא הכיר אותך? ומי לא אהבך? דמית לצפור דרור שאינה יודעת כלוב. מעולם לא ישבת על מקום אחד. מי מאתנו לא זוכר, כמה פעמים לקחת את התרמיל ואמרת:"משעמם!" והלכת... כעסנו עליך, אמרנו:"קל דעת", אולם, עתה אבינה, אהבת את החופש, ולמענו נפלת...
עוד בימים הראשונים של המלחמה כבר היית בין המתנדבים, וכבר נשאת את הנשק ביד. החזקת בו כה בטוח וכה אמיץ, ומחייך היית אתה ליד אותו כלי ברזל קטלני.
זוכרת אני, כמה ימים לפני נפלך, מצאתיך שוכב על הדשא לבדך. נגשתי אליך והתחלנו לשוחח. אותו דיבור נראה אולי משונה בעיני, אולם משהו בעיניך היה מבוגר יותר, משהו של יאוש, של אי אמונה. מה היה לך אז? האמנם כבר אז לא בטחת בכלי ובאדם, או בחיים? נראה היית אחר, מי יודע מה מחשבות אדם ומה רגשותיו? אולי הרגשת אז את הסוף הקרוב?
וכשעמדנו על קברו הרענן, שם שכבת עם עוד חברים, עם חברך שבא לעזרתך ועוד נערים שכמוך קיוו, שהאמינו. נשבענו לנקום את נקמתך, את נקמת האמונה שנתבדתה ונקמת הבטחון שהלך אלי קבר.
רות
מתוך "לעשרה שנפלו"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח