אלבום תמונות
"בין הפצועים קשה היה החובש דוד ברוך. צעיר זה, שנולד בטורקיה ב-1926 ועלה ארצה ב-1943 נקלט במהרה בחברת-הנוער ה"צברית" והיה "אחד מן החבר'ה". הוא פעל בשורות הגדנ"ע במחתרת, התנדב לפלמ"ח ושירת שנתיים וחצי בשמירת הגבול הצפוני הרגיש. אחרי שחרורו, השתקע בתל אביב, אך בטרם ניתן לו להתבסס בחיים האזרחיים, פרצה מלחמת העצמאות. דוד חזר מיד לפלמ"ח, עבר קורס של אלחוטאים וקורס חובשים קרביים, ליווה שיירות בדרך לירושלים, ולאחר שהוטל המצור על העיר, נשאר בה כחובש קרבי. בקרב קטמון נפצע קשה, בידו ובבטנו. כאשר אושפז בבית החולים לא דאג לעצמו אלא לפצועים שבהם טיפל.
"האם יש להם סיכויים, דוקטור?... האם טפלנו בהם היטב?"
לאחר שנחבש מחדש והוזרקה לו זריקה לשיכוך מכאובים, מלמל וחזר ומלמל: "העיקר שתקום המדינה..."
דוד זכה לשמוע על הכרזת המדינה, ב-15 במאי 1948, אבל כל מאמצי הרופאים להצילו, עלו בתהו. הוא עצם את עיניו בפעם האחרונה ב-30 במאי.