סרן יאיר יעבץ ז"ל

טקס התייחדות עם חללי חיל כללי, אנדרטה לזכרם, תל-השומר, ספטמבר 2014.

הייתי בן 3 כשאבא יצא למילואים ולא חזר. אמא לא התחתנה שוב וגדלתי תחת כנפיה, בן יחיד, והיא הייתה רק בת 26. 40 שנים עברו. אני בן 43, נשוי, באושר, אבא גאה, מאוד, לארבעה ילדים.
אחיי ואחיותיי, משפחות שכולות יקרות,
למרות היותי בן יחיד למשפחה שכולה, ידעתי שאתם וכל צה"ל הגדול ומערכות הבטחון, כולכם, חלק מהמשפחה שלי. עבור בן יחיד למשפחה חד הורית זה דיי הרבה. התחושה הזאת שחשתי תמיד עמוק בלב הייתה כי מאחוריי קיים גב רחב וחזק, כמו גב של אבא. תחושה זו נוצרה, התהוותה וקיבלה לאורך השנים חיזוק, מתמשך, קבוע ויציב, במסגרת האירועים, קייטנות "בני חיל", בתמיכה רגשית וכלכלית, והחיבוק של האנשים היקרים ממשרד הבטחון, קציני הנפגעים, אגף השיקום ומערך ההנצחה. חלקנו ואנחנו חולקים עם הצבא שלנו את היקר לנו מכל, וחווים יחד את כאב האובדן.
משפחות יקרות, כל שם המונצח על אנדרטה זו, הוא, היא, עולם ומלואו. מציאות הקרבות וההקרבות כנראה שתמשיך להתקיים. אנחנו חיים במדינה שתמשיך לייצר גיבורים. אנחנו נמשיך לחיות על החרב, ונמשיך להקריב, בעל כורחנו.
אנחנו עדיין נלחמים על הבית, אתמול, היום ומחר, ונמשיך להילחם. נעשה זאת בלב חפץ ושלם, ללא היסוס וללא חשש, ונמשיך להוביל, ונמשיך לנצח, כי אין לנו ארץ אחרת, ואין כמו עם ישראל, בעולם כולו.
העוצמה והנחישות המאפיינים את מורשת הקרב ואת העם שלנו חזקים כיום יותר מאי פעם, הם גם אלה, כנראה, שדוחפים ומנתבים אותנו לבסוף לצעוד על השטיח לקבלת פרס הנובל ולאורך המסדרונות בדרך להנפקה בנאסד"ק.
אבי היה בן 38 כשהלך ולא חזר, הספיק לעשות כמה דברים בחייו הקצרים. לתומי חשבתי שאת הקונספט של מהנדס שעושה תואר שני במנהל עסקים המציאו רק בשנות ה2000. הוא קצת הקדים את זמנו בשנות ה-60 של המאה הקודמת. איש מוכשר היה. אובדן גדול.
הוא היה ממלא מחברות בכתיבה חופשית וגם כתב קצת באופן מקצועי בעיתון "על המשמר".
באחד מכתביו מצאתי את המשפט הבא: "אין אנשים המתנהגים כגיבורים בעקביות, יש כאלה הנעשים גיבורים בעל כורחם". נראה שהמשפט הזה נכון גם להיום, לחזית האחרונה בעזה, וגם לכל אחד מהגיבורים המונצחים כאן. אף אחד מיקירנו ויקירתנו לא רצו להיות גיבור. הם כולם גיבורים בעל כורחם.
לכם אנשי מערך הבטחון אומר, אתם עושים עבודת קודש שאין לה תחליף. תודה לכם, מעומק הלב, על התמיכה ועל הידיעה שאתם נוטעים חזק ועמוק בלבנו שאתם תמיד כאן עבורנו ואיתנו, נותנים גב חזק כמו של אבא, וכתף רגישה כמו של אמא.
מי ייתן ועוד בימינו, יגיע שלום לאזורנו ונוכל לחיות ולגדל את ילדינו בבטחון בביתנו.
יהי זכר הנופלים ברוך. תהיה נשמתם צרורה בצרור חיינו. בדמם, הם מעניקים לנו את החיים.