סמ"ר בנימין טשגר בני טקה ז"ל

קורות חיים

בנם של זיוה ודרבה. נולד ביום כ"ה בניסן תשס"ב (7.4.2002) באתיופיה. ילד שני במשפחה, אח לשוואייה (שני), אבנט, ניב, יואל ובן-אל.

בנימין טשגר (בני) עלה ארצה מאתיופיה עם משפחתו בהיותו בן כחודשיים. תחילה גרו בבאר שבע, לאחר מכן בראשון לציון ולבסוף קבעו את ביתם בירושלים.

למד במסגרות חינוך בירושלים, נער חייכן, חביב על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. בהמשך עבר לכפר הנוער "ויצו נחלת יהודה" בראשון לציון בתנאי פנימייה, ושם התפתח לאדם בוגר ואחראי. בחר במגמת כיבוי, חילוץ והצלה והתגאה להגיע לבית הספר לבוש מדים של לוחמי אש. בכל סביבה בלט בכריזמה שלו, בכיתה היה יוזם ופעיל וסחף אחריו את כל התלמידים.

בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה מכל הסגנונות ולבלות עם משפחתו ועם חבריו.

בתום כיתה י"ב החליט להצטרף לשלוחת באר שבע של המכינה הקדם-צבאית וקדם-אקדמית למנהיגות "ארז", כדי להתחזק פיזית ומנטלית לקראת הגיוס לצה"ל וכדי לתת מעצמו ולעזור לאחרים. במסגרת זו, שנמשכה שבעה חודשים, למד, עבד ותרם לקהילה, טייל, חקר את עצמו והשתדל להשתפר ולהתפתח. הוא סייע לחניכים האחרים, הפגין חוכמה ושימש מקור השראה. חברו סיפר שכשניתנה לשניהם משימה להעביר שיעור בנושא בריונות, בזכותו של בני הוא הצליח להשתחרר מפחד הבמה.

בספר המחזור של המכינה כתב: "עברתי תהליך מדהים, התפתחתי והשתניתי. מילד מקובע וסגור בדעות ובמחשבות שלו למדתי להיפתח, לחיות בעיר שונה עם אנשים שונים ממני בעלי דעות שלא נחשפתי אליהן בעבר. למדתי להקשיב ולנסות להבין, וגם לדעת להביע את הקול שלי בצורה שתישמע ... גיליתי מה אני רוצה לעשות בחיים, לעשות כמה שיותר טוב, להעניק ולהרגיש שאני מקבל יותר ... זאת בין התקופות הכי טובות בחיים שלי. נהניתי מכל רגע ורגע". בתום המכינה קיווה בני להדריך בה בעתיד.

הקשר עם משפחתו היה קרוב. אֶחיו הקטנים ממנו ראו בו דמות להערצה, למדו מחוכמת החיים שלו ונהנו מחוש ההומור שאפיין אותו, והוא גונן עליהם ודאג להם.

בני, שבורך בחזות נאה, בחיוך יפה, בשמחת חיים ובאופטימיות, הפיץ אור ואהבה וידע להצחיק את סובביו. כ"איש של אנשים" מלא בחום, חיבק ונישק את אהוביו מעומק הלב, ובנדיבות ומתוך טוב לב ניגש ראשון לעזור לכל מי שנזקק. כחבר מסור וערכי תמך, נתן כתף, הִטה אוזן קשבת וידע לומר את המילה הנכונה. חבריו זכו לבלות וליהנות במחיצתו.

חשוב היה לו להשתפר ולהתקדם – "אני תמיד רוצה להיות טוב יותר ולעשות טוב", אמר וביצע. בהיותו חרוץ יצא לעבוד לאורך חייו – בתקופת לימודיו, בתקופת המכינה ובהמשך אף בחופשות מהצבא.

לפני הגיוס טס עם חברים לברצלונה שבספרד. הייתה זו חופשה מהנה מאוד עבורו. הוא חלם לטוס בעתיד למשחק כדורגל של קבוצת "ריאל מדריד" במסגרת ליגת האלופות.

בני קיווה לשרת שירות קרבי משמעותי כדי לתרום למדינה. ואכן, ביום 21.3.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" בחטיבת "גולני" של חיל הרגלים. על כך כתב: "'גולני', אני בא לקחת חלק בשורשים שלכם". בהיותו אדם עצמאי גר בתקופת השירות בדירת שותפים בחולון.

הוא הכיר את עדן, ובין השניים התפתח קשר זוגי.

לאחר שסיים את מסלול הכשרת הלוחם שכלל טירונות ואימון מתקדם, הצטרף למחלקת פינוי פצועים בפלוגה המסייעת של הגדוד. הוא הוצב עם יחידתו בין היתר בגזרת חברון, בגזרת ג'נין ובמוצב "נחל עוז" שבגזרת החטיבה הצפונית באוגדת עזה. כחייל מקצועי סמכו עליו חבריו בעיניים עצומות בכל תחום. כן העידו עליו שהעלה את המורל הודות לגישתו החיובית. הוא העריך את אחוות הלוחמים, את החום ואת המשפחתיות ביחידתו.

בחודש ספטמבר 2023, כחודשיים לפני שחרורו מצה"ל, עבר לתפקיד טבח בפלוגת המפקדה של הגדוד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בסוף שבוע זה שהה בני במוצב "כיסופים" שבגזרת החטיבה הדרומית באוגדת עזה, וזו הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלו בצה"ל כחייל סדיר. בשעה שש וחצי, כשהחלו האזעקות והתקבלה הידיעה על חדירת מחבלים, לקח את הפיקוד מפקד פלוגת המפקדה. בני ושבעה-עשר החיילים והחיילות מהמפקדה נכנסו למיגונית, ומפקדם ארגן אותם לקרב.

בני הספיק לכתוב הודעות לבת זוגו עדן ולאחותו שני שחששו לו: "הכול בסדר גמור, אין לכן מה לדאוג" וכתב על הירי המסיבי, על השהות במיגונית ועל הימצאותה של חוליית מחבלים בקרבת המוצב. לחברו הטוב אוריאל שהיה לצידו אמר שזו המלחמה שלקראתה הוכשרו, התאמנו ותודרכו מאז גיוסם, ושעליהם להוכיח את עצמם כעת. הוא לא איבד תקווה.

הקרב התנהל בגבורה יוצאת דופן מול עשרות מחבלים. לבני לא הוקצה נשק אישי בגלל תפקידו, אך הוא לקח מקלע מאחד החיילים שנפגעו והשתמש בו. מפקד הפלוגה יצא מהמיגונית להסתערות ונהרג, והחיילים בתוכה נותרו ללא מפקד. הרס"פ תפס פיקוד עם בני וחייל נוסף, והם ניסו לשמור על יושבי המיגונית, הדפו רימונים והשיבו אש מדויקת. בני לחם בנחישות ובהחלטיות, פגע במחבלים והמשיך להילחם גם אחרי שנפצע. אחרי זמן מחבל שנכנס למיגונית ירה לעברו, הוא נפגע והתמוטט לתוך זרועותיו של חברו אוריאל, בזמן שזה חיסל את המחבל היורה.

סמל ראשון בנימין טשגר טקה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים, אחות וארבעה אחים.

כתבה זיוה אימו: "בני שלנו גיבור ישראל! ברגעיו האחרונים נלחם בגבורה כדי לשמור על חבריו לצוות. בני שלנו היה חייכן ומצחיק עם החיוך הענק שלו ... הוא היה ילד עם לב ענק, הכי ענק, ילד שאין אחד שלא אהב אותו והכיר אותו ואת הטוב שבו. בני היה חבר טוב, חבר שתמיד עזר ותרם ... אהוב שלנו שתמיד נקשרים אליו. אהב את החיים ואהב אנשים".

כשבוע וחצי לאחר נפילתו יצאו חבריו, לבושים בחולצות עם הדפס תמונתו, לבקר פצועים בבית חולים וחילקו עוגיות ברוח רוחב הלב שאפיין אותו. בחודש נובמבר 2023 יצא צוות מחלקת גריאטריה בבית החולים "שערי צדק" שבו עבדה אימו להתנדבות משותפת לזכרו בשתילת פרחי אמריליס בקיבוץ סעד שבעוטף עזה.

מסע עלייה למכינה של חניכי מכינת "ארז" נקרא על שם בני.

מוקירי זכרו נרתמו למיזם כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, וכן הוציאו מדבקות ועליהן תמונתו והמשפט שנהג לומר: "מי שלא מחייך עכשיו, פראייר".

באתר האינטרנט של עיריית ירושלים הועלה דף לזכרו.