קורות חיים
בנם של סימי ואליהו. נולד ביום ה' בשבט תש"ך (3.2.1960) במרוקו. ילד שני במשפחה בה תשעה אחים ואחיות.
ב-1962, בהיותו בן שנתיים, עלתה המשפחה ארצה, והתיישבה בבית שמש. חנניה גדל והתחנך בעיר כל שנות ילדותו ונעוריו, למד בבתי ספר במקום ובילה עם חברים בשעות הפנאי.
בשנת 1978 התגייס לצה"ל ושובץ למשמר הגבול (מג"ב), לבקשתו.
ב-1981 סיים שירות חובה והתגייס לשירות קבע במשמר הגבול. שירת כחמש שנים כלוחם במג"ב רמאללה. במהלך פעילות מבצעית נפצע, ואחרי טיפול שב לשירות מלא. בשנת 1985 עבר למג"ב חברון. עמיתיו ומפקדיו העידו שבמהלך שירותו גילה מסירות גבוהה למשימות, השקיע בעבודתו ובעזרה לכל חבריו ליחידה. במסגרת העבודה בשירות הצבאי, דאג לזולת ונתן לסובביו להרגיש בנוח, כאילו היו בביתם. היה מבשל להם אוכל ביתי ומיטיב עימם.
בשנת 1982 נישא חנניה לרחל, והשניים הקימו בית בקריית ארבע. ברבות השנים הביאו לעולם ארבעה ילדים – הבנים אלירן, רותם ויקיר, והבת מור. בלט כאיש משפחה נהדר, בעל ואב מסור שהשקיע הכול במשפחתו. הבית שוקק החיים הסב לו אושר וגאווה, והודות לפתיחות לבו נחשב ביתו למוקד חברתי עבור שכנים וחברים. הוא היה אהוד ומקובל ביותר על חבריו לעבודה ועל חבריו לחיים.
רב-סמל מתקדם חנניה אברג'יל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' בשבט תשנ"ג (11.2.1993). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שמש. הותיר אישה, בת ושלושה בנים, הורים, ארבע אחיות וארבעה אחים.
כל ארבעת ילדיו הלכו בעקבותיו ובנו לעצמם קריירה במערכת הביטחון. בנו הצעיר משרת באותו בסיס בו שירת אביו.
משפחת אברג'יל והחברים מתמידים בהנצחתו של חנניה. בבסיס בחברון הוקם גלעד לזכרו, ובבסיס מג"ב ברמאללה הוקדש לו קיר הנצחה. לבית הכנסת בבית שמש נתרמו נר לזכרו וארון לספרי הקודש.
חנניה מונצח באנדרטת נופלי עירו בית שמש וב"יד לבנים" בירושלים, באנדרטת משמר הגבול בצומת עירון ובאתר ההנצחה של משטרת ישראל במכללת השוטרים בבית שמש.
השיר "בלעדיך" שכתב חנן טד לזכר חנניה מוסיף להתנגן בבית החם שהקים:
"אור כוכב כבה ברקע / ודמעות פרצו בן רגע / מהלב עלתה לפתע / זעקה. / איך נקטף אדם מעולמנו / יום וליל חסר הוא לנו / אך בלב עודו איתנו / לעולם.
בלי לומר שלום נפרדנו / מפניו המחייכות / הצחוק שכה אהבנו / נותר במחשבות. / מה קשה בלעדיו / איך אותנו עזב / שואלות שוב העיניים / את השמיים / שואלות ובוכות.
אין מילים יותר בפינו / לתאר את כאבנו / אך עמוק בלב לחשנו / לא נשכח. / יחלוף תמיד למול עיננו / במדים יבוא אלינו / כי בלב עודו איתנו / לעולם".
"יהי זכרו ברוך לעד".