טוראי יוסף בגדדי בן יעקב ז"ל

קורות חיים

בן יעקב ואסתר. נולד ב-1914 בעיר ענה שבעיראק. בן 8 נתיתם מאביו ובן שתים עשרה התחיל לפרנס את המשפחה. היה שוליה אצל צורף בבגדד. בדרך הטלטולים הקשים, בעלותו לארץ, נפל בידי שודדי דרכים, שהציגוהו ככלי ריק. בן שש-עשרה עלה לארץ ב-1930 והתישב בירושלים. עבד כעוזר לחוצב ושכגרו היה כה דל, שלא היה ביכלתו לקנות נעלים והחצץ הכאיב לרגליו הנעולות סנדלים. אחרי-כן התחיל לעבוד כחוצב, התמחה בעבודה והיה ממעולי החוצבים. מן הראשונים לפועלים המאורגנים בירושלים. חלוץ המלחמה לעבודה עברית, נאסר פעמים אחדות על-ידי המשטרה הבריטית, עד ששוחרר בהתערבות ה"הסתדרות" בירושלים. גם לאחר שנפצע בעינו מרסיס-אבן ב-1938,

ושכב בבית-חולים חדשים אחדים - הוסיף, לאחר שיצא את בית-החולים, לעבוד בחיצוב; גם היה מנהל-עבודה במחצבה. עבד ב"סולל-בונה" ודרש שיעסיקוהו רק בירושלים, כי אהבה. הלך למקומות המסוכנים ביותר, למרות ראייתו הלקויה, בעיקר בלילות. ב-20.6.1948 התנדב לפלוגת-העבודה מס' 1 שבחיל-ההנדסה והשתתף בביצורים במקומות הסכנה בירושלים. גבה-קומה. רחום לילדיו ולאשתו. ניחן בהומור. עוזר לחבריו בעבודה. נאמן בית ה"הסתדרות" ואחד מותיקיה. בגלל ראייתו הלקויה לא הוכשר לפעולה קרבית ומסר מכוחו לפעולות בביצורים. ער לכל מאורע בארץ ומצר על כל פילוג. על עוז רצונו והשליטה על עצמו מספרים, כי בזמן סלילת כביש למשלט קדמי בהרי ירושלים היה מחסור במים, שהיו דרושים לחוצבים לשתיה ולחציבה, ואז התנזר משתיית מים עד שהיה בטוח, שלא יחסרו המים לחציבה והעבודה לא תתעכב על-ידי כך. פעם כשלא יכול להתגבר על צמאונו - והמים היו במשורה - נטל בוץ והטילו למים, כדי שיהיו ראויים לעבודה בלבד, אך לא לשתיה. השתתף בעבודות סלילה וביצורים בשכונת מונטיפיורי, בירושלים, ובכביש-הגבורה. כמה שבועות לפני מותו הרגיש את עצמו ברע וקיבל חופשה. אך חזר מחופשתו, לפני שנגמרה, והלך לעבוד בהר-ציון. בשעת ביצור עמדה קדמית ביותר על הר-ציון נפצע בכדור צלף של הלגיון הערבי ונפל ביום ט"ז במרחשון תש"ט (18.11.1948). היה קבור בשייך-באדר ב'.

ב-21.6.1951 הועבר להר-הרצל בירושלים. הניח אשה, 3 בנים ובת.