קורות חיים
בת אברהם ורוחמה, נולדה ביום כ' בשבט תשט"ז (12.2.1956) ביפו, כבת רביעית למשפחה מיוצאי בבל. מגיל צעיר דבק בה כינוי החיבה "כמי". בקטנותה היתה שברירית ועדינה, בגן - היסודי בלטה בקרב חברותיה לספסל - הלימודים בניקיונה ובהופעתה המסודרת. מוריה השתמשו במחברותיה כדי להציגן כדוגמה לתלמידות אחרות. היא השקיעה בעצמה ובלימודים ובקריאת ספרים, והדבר השתקף בציוניה בתעודות. מביה"ס יסודי דתי ביפו עברה לביה"ס העירוני דתי - תיכון ח' שבת"א, ובחרה במגמת תכנות מחשבים. לימודים אלה הלהיבו אותה, והשקיעה בהם את כל מרצה, היא עמדה בכל המבחנים בהצלחה רבה. בצד הלימודים העיוניים עשתה כמי חיל בענפי הספורט, והשתתפה במישחקים ובתחרויות. היא זכתה למדליות בתחרויות בין בתי-הספר בקפיצה לרוחק. גם בפעולות הגדנ"ע השתתפה באורח אינטנסיבי ביותר. בחברת בני גילה נחשבה כמי לבת חביבה ורצויה ביותר. בביה"ס התגודדו מסביבה תמיד בנות כיתה רבות. דאגה לפייס בין חברים וחברות שריב פרץ ביניהם. מחנכיה צינו אותה לשבח על נימוסיה הטובים. היתה מלאת רגש, כנות ויושר, שנאה צביעות ודיברי-חנופה, תוכה היה כברה. גם בבית היתה בת מסורה וטיפלה במסירות באחיה הצעיר. על אף הרקע הדתי בביתה וחינוכה לא פיקפקה כמי בכלל להתגייס לשרות ולהעניק שנתיים יקרות, ואת כל יכולתה המבורכת למולדת.
ביום 1.9.1974 גויסה והוצבה לחיל-הים. עשתה את סידרת הטירונות ובתעודותיה מתנוסס ליד כל מקצוע הציון - "טוב-מאוד". בגאוה ובחדוה לבשה את המדים המבריקים והמרשימים של חיל הים. הסכימה לרדת ולשרת בבסיס הנמל אילת. עלתה לדרגת רב"ט. שירותה של כמי לא האריך ימים. הגורל המר התנכל לה בראשית דרכה בצבא. באחת הנסיעות בכביש הערבה נקפדו חייה הצעירים והמבטיחים.
ביום ג' בשבט תשל"ה (15.1.1975) נפלה בעת שרותה.
הובאה למנוחת-עולמים בבית העלמין הצבאי שבקריית שאול. השאירה אחריה הורים, שתי אחיות ושני אחים. מפקדה של כמי כתב להורים השכולים: "כמי היתה סמל הטוהר והמידות הטובות. דאגה להוריה אחיה ואחיותיה, את תפקידה מלאה בנאמנות ובמסירות בלתי רגילה".