אלבום תמונות
אבא יקר שלי, כך קרה ביום אחד, שאותו לבטח לא אשכח. באותו בוקר, הכנת אותי לביתה ספר בשמחה. לא רק אותי גם את יובל ואף ארוחת בוקר דאגת שנאכל. יצאנו מהבית לכיוון בית הספר, ולא שכחת לקנות לנו איזה ממתק בדרך.
אותו זיכרון יקר ואחרון, אותו לא אשכח עד יומי האחרון. עמדת ליד האוטו מחייך ואוהב, אותנו מלווה במבטך הדואג. נכנסנו כל אחד לכיתה ועברנו יום של כיף, חזרנו הביתה בציפיה של המשך יום הכיף. אך הגענו הביתה, והבית מלא אנשים. לא מבינים מה מאתנו רוצים. ואז אמא בוכה, מבשרת "אבא כבר איננו, אבא לא ישוב".
אבא שלי נרצח על ידי מחבל. הוא נורה וליבו נדם, נשמתו עלתה לבורא עולם. עמדתי המום, לא יודע מה לעשות, האם להאמין או עלי לבכות.
כולם מסביב בוכים ועצובים ואני איתם בוכה ולא מאמין.
ניסו לנחם ולהרגיע אותי אבל אני שואל:
למה לי קרה הדבר? למה לי לא יהיה אבא?.
אני רוצה שהוא ישוב ונהיה שוב ביחד.
בהלוויה לא הייתי וגם יובל לא היתה, פשוט אמרו שאנו עוד קטנים.
לאחר השבעה חזרנו לבית, ואבא לא היה שם, חיכיתי כל הערב בתקווה שיכנסו ויגידו שהכל היה טעות, ואבא יכנס, אוהב ודואג עם חיוך מרגיע, אבל זה לא קרה.
על אמא נפלה משימה כבדה, היא תמיד מנסה שהכל יהיה כמו פעם למרות שהכל אחרת. בלימודים היא מנסה לי לעזור, ולבלות איתנו למרות הכל.
חסר לי הזמן שהייתי מבלה עם אבי, משחקים, מדברים, לפעמים הייתי מחכה עד שיגיע בערב כדי שנכין את השיעורים שלי ביחד. תמיד התענינת ודאגת לי.
אבא שלי אני מתגעגע לכל אלה, אתה חסר לי מאוד וקצת קשה לי לדבר על מה שקרה.
הכל שמור אצלי בלב, יחד עם הכאב.
אוהב אותך אבא.