אלבום תמונות
ב-14.6 קמתי בבוקר כהרגלי ללכת לבית הספר, ולהמשיך את יומי בלימודים. אך לא ידעתי שיום זה יהווה בעבורי יום שלא אשכח עד תום חיי.
בשעות המאוחרות של הבוקר קיבלתי את הבשורה מאמי "רוני אבא מת, הרגו לנו אותו". המשפט הזה שינה את חיי, היו לי המון שאלות, ואף אחד לא ענה לי, כולם היו עסוקים בלהודיע לשאר הילדים.
חשבתי לעצמי, אולי נפצעת קשה אבל לא חשבתי שמתת! כל כך חיכיתי לקריאת הבוקר הראשונה מהפה שלך "רוני קומי, השעה 07:30" לקום עם חיוך ולראות שהכל היה חלום בלהות.
הסתכלתי על אמא והבנתי שבעצם אני לא בחלום, הצעקות, הדמעות שזלגו מהעינים של כולם, מאות של אנשים, ההלוויה המכובדת שערכנו לך, השבעה, השלושים והקבר הטרי. היום הנוראי הזה מלווה אותי כל בוקר מחדש וילווה אותי עד יום מותי.
אבא, כל דקה שעוברת מסרבת אני להאמין שאתה כבר לא איתנו, שלא תחזור הביתה אחרי יום עבודה קשה ותשאל איתנו, שלא תחזור הביתה אחרי יום עבודה קשה ותשאל "איך היה היום בבית הספר?". לא יכול להיות שלא תחזור מאוחר ותנשק את עמית ויובל תכסה אותם ותראה איתם סרט מצוייר עד שירדמו.
אבא, שברו את ליבנו לאלפי חלקיקים שהתפזרו ולא שבו. אבא אזכור את הדברים הטובים, את החוויות שעברנו ביחד, צניעותך, השמרנות שלך, היופי הפנימי והחיצוני המדהים שלך ובעיקר את הצחוק המתגלגל שממנו בלטו הגומות על לחייך "החורים" כיננו אותם.
אבא, כולם כאן שומרים על הכבוד הראוי לך, הכבוד שרצית שישרור במשפחתנו.
את לימודי אסיים בהצלחה, אמשיך בדרך הטובה, כך שתוכל להתגאות בנו כפי שתמיד עשית.
אבא אני מתגעגעת למילים היפות שלך, לתמיכה, לעזרה, לטוב הלב שלך, ובעיקר לאבא המקסים שלא מוצאים הרבה.
המצב במדינתנו לא איפשר לך לישון, ובנוסף הדאגה שלך כשאשתך וילדיך היו מחוץ לבית לא נרדמת עד שדלת הבית נסגרה "זהו זה האחרון, תנעלו את הבית", הטלפון תמיד היה ביד לדרוש בשלומנו גם כשלא הגיעה השעה לחזור התקשרת לשאול "לבוא לקחת אותך?"
אבל עכשיו אבא את נח, אתה כבר לא דואג, המנוחה שתמיד היית זקוק לה, לצערי זה המוות שדפק בדלתנו מבלי שום התראה או סימן כלשהוא. אבא, איך עם כל העבודה הקשה שהיתה לך תמיד התעניינת בשלומם של אחרים?!
אבא יש הרבה מה לספר עליך, גם הספר הזה לא יספיק כדי לספר על הצניעות, הקסם האישי שהיה בך, אפשר לכתוב הרבה ספרים ואני בספק אם נספיק לומר מה שיש לנו בלב, ולספר עליך!
אבא כשישבנו שבעה כתבה לי חברתי משפט:
האדם הוא כמו פרח
מתחיל כתינוק הנבט,
ממשיך למבוגר הפרח,
וכשהוא בשיא יופיו הוא נובל.
הלוואי שהזרעים שהותיר אחריו
יפרחו כמוהו!
משפט זה אומר לי המון, והלוואי וכשנגדל נהיה כמוך.
אבא אתה חסר לי ותהיה חסר לי כל עוד אני חיה, כל דבר מזכיר לי אותך.
עדיין לא איבדתי תקווה אני מחכה לדלת שתפתח ותכנס ולראות שבכל זאת זה היה חלום. אני אוהבת אותך ומצטערת אם פגעתי ועשיתי רע, מתגעגעת ומחכה לראותך שוב באחד מן הימים לחבקך, ולהגיד אבא אני אוהבת אותך, אתה חסר לי.