אלבום תמונות
3 חודשים לפני שרצחו אותך עזבתי את הבית כדי להמשיך ולהתקדם בחיי.
ביום האחרון שלקחתי את חפצי האחרונים, אבא נכנס מהעבודה, דמעות היו בעיניו הפרידה היתה קשה.
אבא עשה איתי הסכם לפני צאתי מהבית "כל יום את מתקשרת שני צילצולים ומיד אני חוזר אליך", הוסיף ואמר "על כל בעיה תתקשרי אלי."
יום לפני המקרה הנוראי דיברתי איתך אבא, התעצבת כאשר שמעת ששני ילדיך הבכורים לא יחגגו איתך את השבת.
ביום המקרה הייתי בחופש מעבודתי והחלטתי לנצל יום זה בשינה ובמנוחה. בסביבות השעה 09:00 בבוקר דיברתי עם אמא "הכל בסדר, אבא עכשיו יצא לעבודה" אמרה אמא, חזרתי לישון אחרי משמרת לילה.
בסביבות השעה 11:00 קיבלתי טלפון מרחל חברה של אמא, רחל שאלה אותי שאלות מוזרות לא הבנתי מה פשר שאלות אלו ומיד חששתי שקרה משהו בבית. לאחר כמה דקות התקשר איתן בתירוץ "רציתי לספר לך שאבא סידר את האוטו" וכן חקר אותי כדי לדעת איפה אני גרה וכו' הרגשתי שמשהו לא בסדר לכן החלטתי להתקשר ביתה כדי לבדוק שהכל בסדר ושכל חששותי הן לשווא.
התקשרתי הביתה וענה לי גבר שאלתי אותו מי זה? הוא לא רצה להזדהות לאחר מכן נתן לי את רחל ושאלתי את רחל מי זה הגבר? ומה כולם עושים בבית בשעות הבוקר? ורחל המשיכה לשאול שאלות.
התקשרתי שוב אליתן וענה לי בחור שהזדהה בתור החבר שלו, בדיעבד זה היה המג"ד שלו, הוא אמר שאיתן לא נמצא, ביקשתי שיחזור אלי. לאחר מכן התקשרתי שוב הביתה וענה לי גם הפעם הגבר שדיברתי איתו, הוא נתן לי חברה נוספת של אמא, נורית.
נורית סיפרה לי שאמא החליקה במדרגות נפלה ונקעה את הרגל והבחור שענה לי הוא חובש ממד"א, ואני מיד שאלתי אם הם יצרו קשר עם אבא כדי שיבוא לטפל באמא עד שאני אגיע הביתה.
נורית אמרה שכבר דיברה עם אבא והוא בדרך הביתה. אני לא סמכתי על זה שהם דיברו עם אבא, לכן החלטתי להתקשר אליו ולשמוע ממנו שהוא באמת בדרך הביתה, וכך אוכל להרגע לפחות עד שאגיע. התקשרתי לאבא, צילצלתי 3 צילצולים וחיכיתי שיחזור אלי אלא שהוא לא חזר, ניסיתי שוב בשני הפלאפונים ולא היתה תשובה, לא חשבתי שמדובר בך אבא יקר שלי.
התקשרתי למשרד ושאלתי "שלום יהודה אדרי נמצא?" אמרו לי שהוא יצא הביתה. לא הסתפקתי בתשובה זו לכן ניסיתי עוד כמה פעמים להשיג את אבא בפלאפונים שלו ושוב אין תשובה. ניסיתי שוב למשרד כי לא הבנתי למה הוא לא עונה לפלאפון. ביקשתי שוב פעם את יהודה ושאלו אותי "מי רוצה את יהודה?" אמרתי "הבת שלו מיטל" היה שקט בצד השני של הטלפון ואחרי כמה שניות אמרה "יהודה לא נמצא", ביקשתי להשאיר לו הודעה בביפר שהבת שלו מיטל מחפשת אותו ושיתקשר אליה כי זה דחוף. כל הזמן הזה אני לא יודעת שקרה לך דבר נורא אבא. לאחר כמה דקות קיבלתי טלפון מסימונה הפקידה של מנכ"ל גשר אלנבי מקום עבודתי האחרון וכששמעתי את השם שלה ידעתי כבר שמדובר בך אבא ולא באמא. לאחר כמה דקות איתר אותי קצין העיר של עפולה וכאן התחיל המסע המפרך הביתה, כל הדרך מהצפון אני יושבת במונית ולא מעכלת את מה שקרה לך אבא. באמצע הדרך מתקשר אלי פרוספר ושואל אותי אם אני רוצה להיפרד מאבא והחלטתי שכן.
כשהגענו לביה"ח "תל השומר" ופגשתי את אמא הבנתי את המכה הגדולה שנפלה עלינו. הרב הצבאי ב"תל השומר" הכניס אותנו לתוך חדר ענק שכולו היה מלא בארונות קבורה ואני התחלתי לצעוק "כמה אפשר, כמה אפשר לקבור את החיילים האלה". ומתוך החדר הזה הובילו אותנו לתוך חדר קטן ובאמצע החדר היה מונח ארון מכוסה בדגל ישראל פתוח למחצה ואתה אבא מכוסה בסדין לבן. וכשהרב הסיט את הסדין מפניך היפות נשברתי וזעקתי בקולי קולות. ביקשתי לנשק אותך אבא אך לא נתנו לי "רק ללטף את היד" אמר הרב, נגעתי בעיניך שהיו סגורות ובשפתיך שהיו כבר קרות. ומשם המשכנו לבית העלמין בהר הרצל להלויה המכובדת שערכו בשבילך אבא.
אבא, כשראיתי את קלטת הוידיאו שבו מסופר עליך "סגן אלוף יהודה אדר ז"ל" לא הבנתי על מה הם מדברים. איך זה שאתה בטלויזיה ולא איתנו? מי הבן אדם הזה ששוכב על רצפה ורגליו מבצבצות מהשקית השחורה הנוראית שמעידה על כך שבן אדם נפטר. ידעתי שמדובר בך אבא אבל לא רציתי להאמין. אני מסרבת להאמין לטרגדיה שפקדה אותנו.
אבא אתה חסר לי, כואב לי שלא תראה את ילדיך מתחתנים, שלא תראה את נכדייך, ושלא תהנה מהחיים כמו שתכננת לעשות אחרי שתשתחרר משירותך.
אני מתגעגעת ואתגעגע כל עוד אני חיה, אני מקווה שאתה רואה את כאבינו על האבא שהיה לנו. אבא בכל פעם שאתגעגע אנשק את תמונתך ואזיל דמעה.
אני אוהבת אותך, אתה חסר לי.
אוהבת אותך מאד.