אלבום תמונות
המלאך שלי
המלאך ששמר עלי בחייו
עכשיו שומר עלי ממרומים
את נשמתו החזיר לאלוהים.
תחילת הכרותנו היתה בנתיבות כשבקרתי את אחותי.
יצאנו ביחד כ-5 שנים ויהודה לא פיספס, אפילו פעם אחת לבקרני בשדרות.
בשנת 78' החלטנו להמשיך את חיינו המשותפים תחת חופה וקידושין.
את שירותו המשיך בירושלים ואני התגוררתי אצל משפחתו בנתיבות. אך לא ויתר על הביקורים ביום שלישי, שישי ושבת והיה מדגיש את געגועיו אלי במשך כל ימות השבוע.
בתנו הבכורה מיטל נולדה בנתיבות בשנת 78', וגם היא בלידתה כאילו חיכתה שאביה יגיע לחופשה, כדי שיוכל להיות בלידתה.
לאחר שנה עברנו להתגורר בירושלים שם נולדו לנו חמשת ילדינו הנוספים: איתן, עדי, רוני, עמית ויובל.
תמיד היית לצידי בכל מה שביקשתי ורציתי, אף פעם לא אמרת לי לא.
יהודה בעלי היקר, עברנו הרבה חויות קשות וטובות, ותמיד ידענו יחד כצוות לנתב את החיים על הצד הטוב ביותר.
אתה בתפקידך לא רצית לעמוד במקום ויצאת לקורסים, למדת והתקדמת והגעת לתפקיד שהגעת והכל ביחד. תמיד שתפת אותי וחיזקת אותי למרות כשלא הייתה לצידי היה לי קשה מאוד אבל אף פעם לא חשבתי שחסרונך הזמני יהפוך להיות חסרון תמידי.
אתה הוא זה ששמרת עלי ועל הילדים
אתה זה שבשבילך היינו כל החיים.
אף פעם לא חשבתי שלך יוכל לקרות דבר רע.
באותו הבוקר קמת וכהרגלך הכנת את עמית ויובל לבתי הספר, את ילדינו לקחת למסגרותיהם עשית קניות וחזרת לשבת עימי לשתות ולדבר.
לפני צאתך לעבודה ביקשתי שתגיע מוקדם כדי שנצא לקניות, ענית לי "אל תחכי לי יש לי יום עמוס", אך מעולם לא חשבתי, ולא דמיינתי שזהו יומנו האחרון ביחד.
בשעה 10:00 אחותי סילביה התקשרה ובפיה שאלות:
שמעת, בכביש המנהרות נרצח קצין בכיר? את יודעת מה עם יהודה? עניתי לה שזה לא יהודה. יהודה לא מגיע למקומות האלה. לאחר שעה נשמעו דפיקות בפתח דלתי, ושאלתי מה קרה, ראיתי את החיילים ולרגע לא חשבתי שקרה משהו ליהודה צעקתי "הבן שלי איתן", אז הוא היה בקורס קצינים וחשבתי שלו קרה משהו.
הקצינה ענתה לי "זה יהודה בעלך".
הרגשתי שחרב עלי עולמי שלקחו לי את הדבר היקר לי ביותר, לא רציתי להאמין שכך קרה שבשעה אחת נעלם לי בעלי מבלי שום פרידה, מבלי שום סימן.
הרגשתי כאב, כעס ובילבול.
כשהלכתי לראות את יהודה לפני הקבורה, רק אז הבנתי שיהודה שלי לא ישוב עוד לעולם. מאותו יום השתנו חיי מבלי היכר.
היום אני חזקה יותר כדי להמשיך בדרכו. לראות את ילדיו מסיימים לימודים, שירות צבאי ונכדים.
את השבעה עברנו אצל ההורים של יהודה, המוני אנשים הגיעו ולי לא היה הזמן לעכל, לחשוב ולהבין את גודל הגזירה. חזרנו לביתנו, לביתך בו חווינו המון חוויות והקושי להכנס לבית בידיעה שאתה לא תכנס קשה מנשוא.
בחדר השינה שלנו היו בגדיך מקופלים, מלאים בריח שלך. הכל נשאר כל כך טרי, המגבת שהשתמשת בה רק באותו הבוקר עדיין עמד במקום, וכל מה שנשאר הם רק הזכרונות. הקשיים בהתמודדויות היום יומיות עם הילדים, עם הריקנות שהשארת אחריך עם הזכרונות והגעגועים הינם כבדים.
יהודה מלאך שלי אני כותבת לך שאני מתגעגעת, אוהבת והייתי נותנת הכל על מנת שתחזור שוב אלי.
אני יודעת שלמרות ואינך כאן איתי, אתה שומר עליי מלמעלה ונותן לי את הכוח להמשיך לחיות את החיים.