אלבום תמונות
חנן
שמך הותאם לך.
הכיצד זה ידעו הוריך
בדיוק בשם זה לקראך.
ח – חן ועדנה קרן אופייך, והענווה פרצה דרכך כמעיין.
נ – נעים הליכות היית. נדמת לנצח, ואיתך כל תפארתך ותפארת משפחתך.
נ – נכספת עשות טובות ביחסך לאנשים, וכל מגמתך כי בשל כך בחרת בדרך הרופאים?!
אין זה קורה חדשות לבקרים, כי דמותו של אדם או רע, חבר, או שאר בשר, טובעת עמוק כל כך חדורת כבוד בליבו של אחר. איתך חנן זה קרה…
הערצתיך בסתר ליבי, הערכתי דמותך הזוהרת. הייית צעיר לימים, ובכל זאת הבינה והתבונה מישותך הייתה ניגרת. מכה קשה הנחלת עלינו ביום בו נעזבת מכולנו. ואני עומדת לפני קטנים בני שש, קטנים ממך בעשרים שנה ומלמדת אותם את מלאכת הכתיבה.
חנן - בא.
ואולי הייתי צריכה ללמדם בראשית חנן הלך – אך הם עוד לא למדו "כ" סופית.
וכך על מנת ללמדם הקמצים והאותיות מלאתי הלוח באלו המלות – חנן בא; חנן קנה; חנן שב; חנן מצא
ובליבי חשבתי הלוואי והיית שב, הלוואי והיית חוזר והקטנים בלי דעת מדוע, שאלוני: "לאה, למה דווקא כל הזמן חנן, ולא רן או דן? "והשבתי להם במחי דמעה, "ילדים, שם זה אהוב עלי – הכרתי פעם חנן נפלא".
ואז כמשוך בחוטים, נשמעו מכל עבר מפי העוללים – חנן בא, חנן קנה, חנן צחק, ואת שמך חנן, ידעו הם בראשית דרכם, ובאחריתך – קרוא וכתוב כל כך טוב.
ואמך נשארה בודדה
עם הזכרונות והאהבה
והיה ותציפה הבדידות
והכפור עצמותיה מרעיד
תתכרבל היא בדמותך שהיתה
לה לפיד ויחס לה.
וכולנו נביט אחורה, בשתיקה, בכאב ובצער
ונחשוב כי בנפלך הן עוד היית נער.
ובלבנו נחתם זכרונך
אך כי שימשך שקעה.
נשמתך תהא צרורה בצרור החיים – ותמיד נזכירך נוקירך, נביט בתמונתך התלויה על הקיר – ונחשוב בלב דואב ובסתר – האם ידעת כי סופך יהיה כה מהיר?!
אך אין זה הסוף לנשמתך – היא תמשיך להיות ביננו ואיתנו כי אתה עצמנו ובשרנו.
לאה ליפשיץ