אלבום תמונות
אגי: בני יצא לקורס חבלה. הטילו עלי למלא מקומו כאחראי לשמירה. היו לי צרות צרורות. נדרתי: כשבני חוזר וופטר אותי מעסק ביש זה, אני נותן לו נשיקה מצלצלת על לחיו. בני חזר ואני קיימתי מה שנדרתי. הנשיקה ניתנה. כשהועיד בני את מישהו לשמירה - לא היו מסרבים לו. ואם היה מישהו חסר - היה בני עצמו ממלא מקומו.
שושי: כשיצאנו לחופשה הידרנו כולנו בחיצוניותנו. לא כן בני. הוא היה דוחס כל הבא לידו בקיטבק ומסתלק. פעם נעל נעל אחת שלו ונעל שניה של חברו לחדר ונסע. ההוא חיפש את בת זוגה של נעלו ולא מצאה. רק כשבני חזר נתברר הדבר. נעל אחת היתה מספר 41 והשניה מספר 43 ובני לא הרגיש בכך.
בשמירה היה נרדם. כששמרנו יחד השתדלתי שלפחות אני לא ארדם. בני היה נאבק עם השינה עד שגברה עליו. הייתי קורא: בני, אתה ישן? והוא היה עונה מתוך שינה: לא! וממשיך לישון. מתוך מצב זה של שינה למחצה ולשליש היה פולט שיחות על עניני משק, והדברים היו דווקא הגיוניים.
נהרי: פעם נתפס בשינה וקיבל "על תנאי" לתקופה מסויימת. כשנסתיימה התקופה אמר: חברה, עכשיו שוב אפשר להתחיל לישון.
בהיאחזות היה מוטי בס חברו לחדר של בני. מתוך רוח של שובבות חיבר בני על שכנו את הפזמון הקצר שלהלן. הפזמון נתקבל על לבם של החברים ודוקלם על ידם בצוותא כמקהלה מדברת:
הסו-הס, הסו-הס,
כאן ישן לו מוטי בס,
הוא הלוך הלך לישון
וסגר על האישון.
במיטה הוא כבר ישן
ואפו כבר מתעשן...
כושי: משהו מיוחד היה בחברותו של בני. הוא היה שייך לך ובאותה שעה - גם לאחרים. את כולם שיתף בשמחת החיים שבו, הן במעשי הקונדס שערך והן בכובד-ראש, כשדובר על בעיות רציניות.
זכורני, הוא היה סדרן-שמירה בהיאחזות. היינו מוצאים אותו שומר וחוזר ושומר. שאלנו: מה פתאום? השיב: לא כלום, אני חייב לשמור. הרגשנו שהוא מתחמק ממתן תשובה ברורה. כשנלחץ על ידי שאלות נוספות, הודה שיש חברים שלא חוזרים למועד מחופשותיהם.
לא נעים לו להודיע לחברים בהיאחזות, שעה קלה לפני השמירה, שחובתם לשמור ועל ידי כך להשבית את שמחתם, שזכו סוף-סוף ביום של חופש. ממש לא נעים - הוסיף - ולי לא איכפת לשמור.
כשהדבר חזר ונשנה, איימנו עליו בסילוקו מן התפקיד של "אחראי". כמובן, שברצון הסכים לכך, אבל אנו לא הסכמנו. קשה היה למצוא תחליף לבני. כשהיה קובע אדם לשמירה - לא היה פוצה פה. הכל ידעו שאין לפקפק בכנותו ובחברותו הטובה של בני.