אדר א' תש"ו
לפני ימים מספר ראיתי תמונה בתוך חוברת תמונות, שהוצאה מטעם קרן היסוד. התמונה - עץ תאנה, שצמח מתוך גוש אבן של מצבה עתיקה. עץ התאנה התחיל לצמוח בתוך סדק קטן, שנתהווה במצבה, ובמשך הזמן נעשה צר לו המקום. ואז התחילה מלחמה בין העץ והאבן עד שהאבן נתבקעה ולעץ ניתן מקום לפרוח ולשגשג.
וכמה מאלפת תמונה זו. היא מגלה את נצחון שאיפת החופש של העץ החלש על הכוח של סדן האבן האדיר. חוקים אלה של הכרח נטילת החופש בכוח קיימים גם אצל בני אדם.
עם קטן ומשועבד לעולם לא יזכה לחופש, אם הוא עצמו לא יפעל בכיוון זה. העם המשעבד לעולם לא יתן את החופש מתוך רצון טוב, אלא אם כן יהיה אנוס לעשות כך.
יש שאדם יתן חופש לעבדו, או יקרא דרור לחי הכלוא אצלו, רק מתוך רחמים והשתתפות בצער הסובל. אבל ביחסי מדינות בינן לבין עצמן, מקום שם קובע השכל הקר וההגיון חסר הרחמים של מדינאים, לא מתוך חמלה יינתן חופש לעם סובל אלא מתוך אונס. הדוגמאות לכך רבות הן.
שנים הם הגורמים להתמרדות עם קטן נגד משעבדו, אולם שנים אלה הם אחד למעשה: עם מתמרד בגלל דיכוי יתר - וייתכן שיהיה דתי, כגון מרד החשמונאים. וייתכן שיהיה גופני - כגון מחנות הקוזקים והאיכרים המתמרדים שבזרמם סחפו והרסו את יסודותיה הרופפים של הממלכה הפולנית. ויש התמרדות אחרת - מתוך שאיפה לחופש, שאינה נגרמת על ידי דיכוי רוחני או גופני, אלא מתוך אידיאלים ושאיפות נעלות, או מתוך שאיפה לעזור לאחים נדכאים הרוצים לעלות גם הם ולהיעזר, אולם מעכבים ביד העוזרים בגלל חשש ופחד אוילי.
כפי שאמרתי, שנים אלה אחד הם למעשה. ומקרים של שאיפה לחופש בלא דיכוי גופני או רוחני נדירים מאד. לרוב באה שאיפה לחופש מתוך השפלת עם או קיבוץ של יחידים. אך יש שהמושפלים מבקעים את הגוף הלוחץ ויוצאים לחופש כאותו עץ התאנה הנזכר.
ובפנותנו לעצמו נשאל: מה היו ומה הם הגורמים להתמרמרותנו ולתסיסה בינינו?
הצהרת בלפור ניתנה לנו, אולם לא מתוך השתתפות ויחס כלשהו לעם מפורד וסובל, אלא מתוך אינטרסים של בריטניה במזרח הקרוב; מתוך אונס, כדי לרכוש את לב היהודים שנמצאו אז בארץ ושעזרו לבריטים בריגול. אנו רואים שההצהרה ניתנה מתוך התחשבות בריטניה במצבה היא ולא במצבנו אנו. אך הצהרה זו שניתנה לא קוימה. ולאכזבתנו הגדולה התחמקו מדינאי בריטניה מקיומה על ידי סיבוכים וסכסוכים שהם גרמו להם. ועתה הוטל עלינו ליטול לנו בכוח את החירות שהובטחה לנו רשמית.
אנו רואים איפוא שלעולם אין החירות ניתנת. החירות שקיבלנו עמים מדוכאים תמיד ניטלה על ידיהם, ולעולם לא ישיג עם את חירותו, אם לא יהיה מוכן להקריב למענה את מבחר בניו, מתוך הכרה שאת חירותו ישיג אך ורק ביזמתו שלו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח